דבר תורה וישלח


הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּֽי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִֽים: (בראשית ל"ב:י"ב)

בהתאם לברי אבי מורי ורבי ז"ל על הגדת פסח, אפשר להבין "מיד אחי מיד עשו" כמכוון לשתי הסכנות העומדת בפני עם ישראל: ההתבוללות והסכנה הגופנית, אם נרצה הסכנה לקיומנו הרוחני והסכנה לקיומנו הגשמי.
ולכן, יעקב מבקש ומתפלל שה' יצילנו מעשו המתנהג כלפיו כאח כדי לקרבו במגמה להעבירו על דעתו, וכן מעשיו, האויב הפועל בגילוי שנאתו ומאיים להכות אם על בנים.
חז"ל [בראשית רבה ע"ו:ו] לימדונו שבפניתו זו לבורא העולם, יעקב אבינו לא רק על הצלתו הוא אלא גם על הצלת "בָּני לעתיד לבא מיד בני בניו שבאו עליהן מכחו של עשו "
ומשמעותי הוא שיעקב אבינו הקדים את בקשתו\תפילתו להצלה מהאיום הרוחני לבקשתו\תפילתו להצלה מהאיום הגשמי, כי בסופו של דבר, האיום הרוחני הוא הרבה יותר חמור מאשר האיום הגשמי. למעשה, הקב"ה הבטיחנו שיצילנו מיד כל צר וכי אין אויב שיצליח להכחיד את עם הסגולה. אך, אין הבטחה שהוא יציל אותנו מעצמנו. הסכנה היחידה לקיום עם ישראל היא סכנה מבית ולא מחוץ. אין הבטחה שהקב"ה יצילנו מהתאבדות רוחנית, שמשמעותה איום קיומי לעם ישראל. (דוד מגנצא)

שבת שלום!
ועד בית הכנסת