דבר תורה וישב

אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם. (בראשית ל"ז:ב)

רבי נתן, יורשו הרוחני של רבי נחמן מברסלב, מציע פירוש חסידי לפסוק זה. רועה מסמל מנהיג, כפי שמשה רבנו היה הרועה הנאמן של ישראל, וכפי שדוד מלך ישראל היה רועה. הפסוק מדבר על יוסף בהיותו בן שבע עשרה שנה, והגמטריא של שבע עשרה הוא "טוב." אם כן, הפסוק מרמז שהתאים ליוסף להיות מנהיג היות והוא "היה טוב לכל והיה כולו טוב." בגלל תכונות הטוב שבו, יוסף היה מסוגל לראות את הטוב אפילו "בהגרוע שבגרועים" ועל ידי זה היה יכול לקרב את הכל לה' יתברך. מנהיג אמיתי אכן רואה את הטוב שבכל אחד מקהילתו ומוצא את הדרך לנצל את הנקודה הטובה כדי לצרף כל פרט ופרט לכלל.

לדברי רבי נתן, גם המשך הפסוק המתאר את יוסף כ"נער את בני בלהה ואת בני זלפה" מכוון לרמוז שיוסף אכן היה מוכשר וראוי להיות מנהיג. בני השפחות מסמלים את ה"משפחות הירודות שבישראל," ויוסף "היה מוריד את עצמו אליהם ביותר כדי לקרבם." מנהיג אמיתי אינו מתנשא מעל לבני קהילתו, אלא מוצא את הדרך לרדת אליהם כדי להעלותם.

בקריאתו של רבי נתן, הפסוק מרמז על שתי תכונות חשובות של רועה נאמן. (דוד מגנצא)

שבת שלום!
ועד בית הכנסת